אל האין סוף ומעבר לו

באז שנות אור: "אל האין סוף - ומעבר לו"

בני אדם תמיד שאפו ליותר. משחר ההיסטוריה, וגם לפניה, ניסינו תמיד להגיע קדימה, לנוע לעתיד טוב יותר מההווה ומהעבר.

אנחנו מתוכננים להיות מהירים יותר, חכמים יותר וחזקים יותר. אנחנו רוצים תמיד לטפס גבוה יותר, להיות יותר בריאים, לחיות יותר שנים ובכל נקודה על כדור הארץ. אנשי העילית באוכלוסייה שברו כמה עשרות שיאי עולם במאה האחרונה, במגוון רחב של תחומים. אבל עד כמה אנחנו יכולים להתקדם? אמנם אנחנו יכולים לשפר את היכולות הטבעיות שלנו - על ידי ציוד ,הורמונים ומשפרי ביצועים למיניהם, אבל בסופו של יום הפוטנציאל שלנו מוגבל על ידי עקרונות מדעיים  - חוקי תרמודינמיקה, פיזיקה וביומכניקה, שאותם לא נוכל לשנות לא משנה כמה נשאף להישגים חדשים. אז החלטתי לבדוק מהם הגבולות האנושיים במספר תחומים, ולעזור לכם למתוח את הגבול שלכם.

הישרדות

הרברט ניטש, שצלל לעומק של 214 מטר מתחת למים בספצס שביוון בשנת 2007, מחזיק בשיא העולם הנוכחי בצלילה חופשית ללא הגבלה. הדעות לגבי מתיחת השיא הזה חלוקות. באוניברסיטת דלהוסי טוענים שאנחנו נוכל להגיע בעתיד לעומק של 300 מטר מתחת לפני המים. לעומת זאת, באוניברסיטת דיוק טוענים שאנחנו קרובים כבר היום לגבול המירבי שלנו, ושהעמקה מעבר לכך יכולה לגרום לנזקים משמעותיים.

בשנת 1963 החליט נער מסן דייגו העונה לשם רנדי גארדנר לשבור את שיא העולם לימים ללא שינה ברציפות. רנדי הגיע ל11 ימים ללא שינה תוך כדי מעקב אחר פרמטרים חיוניים ( אל תנסו את זה בבית בבקשה) ומעקב צמוד. כמו כל אדם שנשאר ער מספר ימים ברציפות, הוא נהיה עצבני ככל שהזמן עבר. מאז נעשו הרבה מחקרים, וגילו שחולדות מתות תוך חודש ללא שינה. אני שוב אמליץ לא להתקרב בכלל לניסויים עצמאיים מסוג זה עקב הסיכונים הרבים.

הההר הגבוה בעולם - הר האוורסט, בגובה של 8850 מטר מעל פני האדמה, הוא הפסגה הגבוהה ביותר שאליה בני אדם יכולים לשאוף כרגע. אולי בעתיד נגיע לכוכב אחר ונוכל לכבוש שיאים חדשים, אבל על כדור הארץ הגענו לפסגה. אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי היו הראשונים שכבשו את הפסגה הזאת ב29 למאי 1953. כמובן שיכול להיות שהגיעו לפסגה לפני בתקופות אחרות, אבל לנו כמובן אין תיעוד של הדברים.

אם אתם בעלי משקל עודף כנראה יהיה לכם יותר קל לשרוד הרבה ימים ללא אוכל. אדם עלום שם, שהיה בפיקוח באוניברסיטת דנדי בסקטולנד בשנת 1973, ירד ממשקל גוף של 139 קילוגרם למשקל גוף של 55 קילוגרם בלבד, במשך 382 יום. אמנם המקרה נדיר, אבל גם בעלי משקל גוף נמוך יכולים לשרוד תקופה ארוכה ללא מזון. כמובן שאני לא ממליץ על זה וממליץ על דיאטה בריאה, הכוללת תוספים חשובים, למי שמעדיף לרדת במשקל.

ולנתון המעניין ביותר מבחינתי, והוא גיל - עד לאיזה גיל ניתן להגיע. אמנם תוחלת החיים שלנו ממשיכה לעלות וזינקה באופן מרשים במאה השנים האחרונות, אך רובנו כנראה לא נגיע לגילה המופלג של ז'אן קלמן, צרפתייה שהגיעה לגיל המכובד 122. עד 120? לאור העובדה שחיות המטופלות על ידי בני אדם מאריכות את חייהן פי 3 מאשר בטבע, כנראה יש לנו לאן לשפר, מפני שגם לפני 10,000 שנה הגענו לגילאים יפים ומכובדים.

 גופניות

רובנו כנראה נתקשה להרים משקל רב מהרצפה. השיא נכון להיום עומד על 524 קילוגרם והוא שייך לבחור העונה לשם זידרונאס סביקאס. מדענים טוענים שניתן להגיע למשקל רב בהרבה, אך שהמוח חוסם אותנו מכך עקב הסכנה בפציעה הטמונה בכך. בתור אחד שמסוגל להרים משקלים מרשימים ביחס לרוב האוכלוסייה ועדיין פי 5 פחות מזה, זה מאוד מאוד מרשים אותי!

מאוד קרוב למשקל שהוצג למעלה, אפשר למצוא את משקל הגוף הגבוה ביותר שבני אדם הגיעו אליו בהיסטוריה. המשקל עומד על 635 קילוגרם של ג'ון בראוור מינוך , אמריקאי ( למה זה לא מפתיע אף אחד) בגובה 185 סנטימטר, ששקל כך ב1978. רק שנתיים לפני הוא שקל 442 קילוגרם, כמעט 200 קילוגרם עלייה בשנתיים!. יש לציין שהמשקל רק מוערך עקב אי היכולת של ג'ון לעמוד על המשקל כראוי. רובנו כנראה לא נשרוד עד למשקל גוף כזה, ונעצור בסביבות 350 קילוגרם לפני מותנו.

אם אי פעם רבתם עם מישהו אתם כנראה תשמחו לדעת שהאגרוף הכי חזק שהוכה אי פעם ( ונמדד, לדעתי האישית היו אגרופים כוחניים יותר בהיסטוריה) הגיע בשנת 2005 ל4741 ניוטון, די חזק הייתי אומר, לאור העובדה שזה בערך המשקל שדוב קוטב במשקל חצי טון מפעיל על הקרח עליו הוא עומד.

על יוסיין בולט כנראה שמעתם מתישהו בחייכם, ואם לא, חפשו את שמו ברשת, וחפשו סרטון שלו משנת 2008 שבו הוא רץ ריצת 100 מטר ב9.58 שניות, קצב השווה ל 37.5782881 קילומטר לשעה. לפני 100 שנה דרך אגב, שיא העולם כנראה לא היה עומד בקריטריון של האולימפיאדה כיום. ולמרות זאת, יש מדענים הטוענים כי אין לנו הרבה לאן לשאוף, ונוכל להגיע ל9.45 בעתיד, ולא מעבר לזה. אם אתם חושבים שאתם יכולים לעשות את זה אני ממליץ לכם מאוד לנסות.
באילינוי שבארצות הברית הגיע בחור בשם רוברט פרשינג לגובה של 2 מטרים ו72 סנטימטרים בשנת 1930. אם אתם שואפים לגובה כזה כדאי לכם לא להתאכזב כי הוא הגיע לגובה הזה עקב פעילות יתר של בלוטות. הגובה האדיר שלו גרם לעומסים רבים על מערכת העצבים ועל העצמות מה שהוביל לקשיים רבים בחייו.

ואם תרצו לנסות להשיג את רוברט, תוכלו לנסות לקפוץ לגובה. כמה גבוה? חאבייר סוטומאיור, ספורטאי עבר מקובה קפץ בשנת 1993 לגובה של 2.45 מטר ומאז השיא שלו לא נשבר. אני בקושי מצליח לדמיין את עצמי קופץ לגובה של 2 מטר והוא העביר את כל גופו מעל מוט בגובה של כמעט שתיים וחצי מטר.

 חושים

לאוזניים שלנו יש תפקיד מאוד חשוב, והטון הגבוה ביותר שאנו יכולים לשמוע מגיע ל100,000 הרץ. כדי לתת המחשבה, 20,000 הרץ שווים לזמזום של יתוש מציק. את השמיעה הזאת כנראה לא תוכלו לנצל כל יום, כי היא מתעצמת מאוד במים לעומת בחיינו היום יומיים. בעניין זה, אם תלכו עם חבר לים, קחו שני אבנים ונקשו בהם ברכות, כאשר ראשי שניכם מתחת למים, וכל פעם מישהו אחר נוקש בשני אבנים. המרחק שבו שומעים את האבנים יפתיע אתכם מאוד.

הראייה שלנו היא החוש שעליו אנחנו נסמכים הכי הרבה כנראה. לפחות לדעתי. אדם ממוצע יכול להבחין במיליון גוונים ( הוכח דרך אגב שנשים מבחינות ביותר) שונים. ניתן כמובן להנדס עיניים כדי להבחין ביותר, אך בטבע רובנו נבחין בכמות זו. יש אנשים הנולדים עם גנים המאפשרים להם לראות פי כמה אך הם מאוד מיוחדים וכנראה לא תכירו אחד בחייכם.

בשנת 2012 הגיע אדם העונה לשם אבדסלאם ג'לול לתוצאת IQ של 198. לשם השוואה, אלברט איינשטיין הגיע לתוצאה של 160, וגם הוא נחשב חכם במיוחד כפי שאתם כנראה יודעים. המוח שלנו לא יכול להגיע להרבה יותר מזה כרגע, אף אולי עוד מאות שונים עם שינויים בהנדסה גנטית נגיע לזה. מי יודע..

למקרה שתהיתם כמה סרט ממוצע שוקל על המחשב שלכם, התוצאה היא לערך 1 ג'יגה. בני אדם יכולים להגיע לכמיליון ג'יגה בית זיכרון במוחם הצנוע, דבר שכנראה מסביר למה במטריקס מחשבים התניעו את העולם בעזרת המוחות שלנו. אז אמנם אין לנו בעיה של איפה לשים את המידע, אבל יש לנו בעיה למצוא את המידע, ולא תמיד נוכל לזכור את מה שנמצא במוחנו.

סיכום

משחר ההיסטוריה ניסינו להגיע ליותר. בסופו של דבר אנחנו באמת מגיעים ליותר. אין לנו ברירה, להיתקע במקום אחד בטבע אומר להיטרף. לזוז ולנוע אל עבר משהו אחר זה בגנים שלנו. השאלה היא האם אנחנו יכולים לנוע לעתיד טוב יותר והאם אנחנו אחראים לעתיד שלנו, לשאיפות שלנו, אל מעבר לאין סוף שלנו.

בנוגע לשאלה השנייה, התשובה המידית היא כן. אנחנו אחראים לפעולות שלנו, אנחנו יכולים לחשוב בעצמנו, אנחנו אחראים לחשיבה שלנו והחשיבה שלנו אחראית למעשים שלנו. אמנם יש לנו יצרים פראיים כאלה ואחרים שעליהם קשה יותר לשלוט, אבל בסופו של יום את ההחלטות אנחנו מקבלים כפרטים. אם אדם מקבל החלטה ללמוד באוניברסיטה, הוא קיבל את ההחלטה לבד ולא מישהו אחר. הדבר נכון לכל תחום בחיים שלנו. אם אנחנו מקבלים החלטה בידיים שלנו יש את הכוח להגשים וליישם אותה. אם בן אדם מחליט שהוא רוצה להעלות במשקל כי הוא שוקל מעט מידי, יש לו את כל הכלים להגשים את ההחלטה הזאת. זה נכון גם לרוב אם לא כל ההחלטות שלנו בחיים.

עכשיו השאלה הראשונה, והיא מעט טריקית בעיניי. אם אתם שואלים למה, התשובה היא בגלל שאנחנו לא יודעים מה טוב. אנשים חושבים ש1001 דברים הם מה שטוב להם כשבפועל הם צריכים משהו אחר. אז בדוגמאות שהבאתי, כל האנשים נעו לעבר עתיד טוב יותר כי אלה דברים מדידים. האם לכם יש את הכוח להחליט מה טוב בשבילכם ומה לא? האם אתם יודעים מה הופך אותם למאושרים יותר, לשמחים יותר, לטובי לב? לרוב גדול באוכלוסייה אין את הידע הזה. אז קשה להגדיר מהו עתיד טוב יותר. כי אף אחד מאיתנו לא יודע מה זה טוב יותר, גם אם כולנו יודעים לנוע למקום אחר, שכנראה שונה מהותית מהמקום שהיינו בו מקודם.

אני חושב שאנשים שיודעים להגדיר מה טוב לעצמם יכולים לנוע לעבר עתיד טוב יותר, כי הם יודעים מהו העתיד הטוב יותר. אתם יודעים מהו עתיד טוב יותר בשבילכם?